נפרדים מעיתון 'ידיעות אילת' שבמשך כמעט שלושה עשורים יצא לאור עם מבחר כתבות קהילתיות וחדשותיות. העיתון נסגר והשבוע יתפרסם במהדורה האחרונה שלו

נפרדים מעיתון 'ידיעות אילת' שבמשך כמעט שלושה עשורים יצא לאור בימי חמישי עם מבחר כתבות קהילתיות וחדשותיות. עיתון שחשף גם מפגעים, בעיות, ליקויים ובעיקר פרגן להרבה מאוד אנשים בעיר אילת. העיתון נסגר כחלק מההחלטה מערכתית כוללת והשבוע יתפרסם במהדורה האחרונה שלו.

עזרא ארבלי ורחלי יעקובי שהיו חלק מהעיתון במשך כמעט שני עשורים נפרדים מתושבי אילת.
עזרא ארבלי כותב: "במשך כמעט שני עשורים כתבתי על אילת יום־יום ושבוע־שבוע. הכרתי את העיר על כל גווניה, על ותיקים וחדשים, צעירים וקשישים, יזמים וחולמים, עובדים סוציאליים, אנשי חינוך, בעלי עסקים, מתנדבים, ספורטאים, מוזיקאים – אנשים מכל המגזרים, מכל התחומים ומכל המגדרים. כל אחד מהם השאיר בי חותם קטן, וכל סיפור חיבר אותי עוד קצת לעיר הזו.
השתדלתי להביא לציבור את מה שקורה באמת, מי בונה ומי הורס, מה מתקדם ומה נתקע, מי קיבל החלטה ומי משך זמן. הצבעתי על בעיות, אבל לא מתוך רצון לבקר לשם הביקורת, אלא מתוך אמונה אמיתית שאפשר וצריך לשנות, לייעל, לשפר. עיתונות מקומית, בעיניי, היא לא רק "כלב נובח", אלא גם הקשבה.
אבל מעל הכול, הבאנו סיפורים אנושיים. סיפורים שלולא העיתון, היו נשארים בין ארבעה קירות. סיפורים של מצוקה, של תקווה, של עזרה הדדית. חשפנו את הקהילתיות הנדירה של אילת, עיר שיודעת, ברגעי אמת, להיות משפחה אחת גדולה.
"היו לילות של כתיבה עם תחושת שליחות, והיו רגעים של ספק. שאלות שחזרו שוב ושוב כמו האם עשיתי מספיק? האם דייקתי? האם בחרתי נכון בין מה שראוי לפרסום לבין מה שראוי לשתיקה? עיתונות מקומית אינה מקצוע למי שמחפש מחיאות כפיים.

"אם יש דבר אחד שאני לוקח איתי הלאה, זו ההבנה שעיתונות מקומית טובה אינה מודדת את עצמה במספר העותקים, אלא בכמות האנשים שנגעת בהם מבלי לדעת. ואני מודה על הזכות הזו, להיות קול, להיות אוזן, ולהיות חלק מסיפור של עיר אחת, מיוחדת, שאין שנייה לה.
"וכעת, כשאני סוגר פרק, יש בי גם געגוע מוקדם. לדפוס של יום חמישי, לריח הנייר, לשיחות עם קוראים, לרגע שבו כתבה יורדת לדפוס ואתה יודע שעשית כמיטב יכולתך. לא הכול היה מושלם, אבל הכול נעשה בכוונה נקייה.
"כשאני נפרד מהעיתון הזה, אני עושה זאת בהכרת תודה. תודה לעיר, לאנשים, לקוראים ולקולגות. תודה על האמון, על השיחות, על הסיפורים".

רחלי יעקובי נפרדת: "25 שנים שאני נושמת, חיה ונהנית מהעיר המדהימה הזו, אילת, כל יום מחדש.
18 שנים מתוכן שאני חיה נושמת ונהנית כל כך מהבית השני שלי, "ידיעות
אילת". בעיתון התחלתי כרכזת מנהלה
וקודמתי לתפקיד מנהלת העיתון. את תפקידי האחרון אני עושה בשמונה שנים
האחרונות.
ניהול הוא בעיקר שליחות. ולכן המשימה הראשונה שלי הייתה לחבר את העיתון
לקהילה האילתית, שהאילתים יראו בעיתון כחלק בלתי נפרד מהעיר, מעין
שגריר של יחסי ציבור לכל אורח ואורח שמגיע לנפוש פה וגר בעיר. היה חשוב לי
ליצור אמון בין הקורא לבין העיתון, שהלקוחות יאמינו לי, יאמינו בעיתון, והיום אני יכולה להגיד שהקמתי לי ממש משפחה שמורכבת מלקוחות וקוראי העיתון.
העיתון נתן לי את האפשרות להכיר אנשים מופלאים בעיר אילת לחבר בינם,
לתת להם במה לעשייה הנהדרת שלהם, לתת להם את הכלי שדרכו כולם
ידעו שהם קיימים. להביא כל עסק בעיר אילת להכרה.
מידי חמישי הייתי מחלקת את העיתון בגאווה !! דואגת שיראה בצורה מכובדת ויפה !
אין כמו להרגיש את הדף עיתון, מודפס את הריח…ואין כמו הפידבק שהייתי מקבלת מתושבי העיר, אבל כמו כל דבר גם העידן הזה מסתיים, ואיתו גם סגירת הרשת, ודרך חדשה נפרסת מולי.
אומרת תודה ענקית על הזכות שניתנה לי להכיר את העיר אילת בפאן אחר, להרגיש את העיר ולחוות אותה אחרת, דרך עינהם של הלקוחות שלי, שפרגנו לי תמיד בפרסום !!
אוהבת אותכם !! זכיתי !!
אומרת תודה שהצלחתי להטמיע את העיתון אצל כולנו, ולהביא לכם הקוראים משהו אילתי מקומי עם הרבה כנות צבעוניות ואותנטיות של העיר".