מאחורי החומות, עם הפנים לעיר אילת. תכירו את סגן גונדר אבי עמרם, האיש שמוביל את בית המעצר אילת בגובה העיניים.

מאחורי החומות, עם הפנים לעיר אילת. תכירו את סגן גונדר אבי עמרם, האיש שמוביל את בית המעצר אילת בגובה העיניים.
כשהטלפון מצלצל באמצע הלילה – סגן גונדר אבי עמרם לא צריך לשאול מי על הקו. הוא כבר יודע. בעבודתו כמפקד בית המעצר אילת, אין לילות רגועים באמת. כל אירוע קטן עלול להפוך לגדול, וכל החלטה – להשליך על ביטחון הציבור.

סגן גונדר עמרם, נשוי ואב לשניים, מתגורר באילת ומשרת בשירות בתי הסוהר משנת 1998. כמעט שלושה עשורים במדים, שבמהלכם מילא שורה של תפקידים פיקודיים במתקנים פליליים וביטחוניים – עד שהגיע לעמוד בראש אחד המתקנים הייחודיים ביותר בישראל: בית המעצר אילת.

"יציבות, אתגר, שליחות" – "לא גדלתי עם חלום להיות סוהר," הוא מחייך, "אבל הבנתי מהר מאוד שמדובר בעבודה עם משמעות. אתה משפיע על ביטחון המדינה, על הסדר הציבורי, ועל בני אדם שנמצאים ברגע הכי קשה בחיים שלהם."

לדבריו, העבודה בבית המעצר משלבת אחריות מבצעית, ניהול של צוות רב-מערכתי, וקשר מתמיד עם גופי חוץ – המשטרה, בתי המשפט, שירותי הרווחה, הרפואה והקהילה.
"זו שליחות. וכל יום מחדש אתה נבחן עליה."
היחידה הכי דרומית, עם אתגרים צפוניים
בית המעצר אילת הוא יחידת קצה – גם גיאוגרפית, גם לוגיסטית.
המתקן מופעל 24/7 ומטפל בעצורים בשלבי חקירה, משפט וריצוי עונשים קצרים. תחת פיקודו של עמרם נמצא גם אגף בית המשפט המקומי.
"הייחוד של אילת הוא השילוב בין ריחוק פיזי לבין קהילה קטנה. כולם מכירים את כולם – ולכן האחריות שלנו כפולה. מצד אחד, לשמור על ביטחון מוחלט, ומצד שני – להיות אנושיים. אין כאן מקום לטעויות."

מאז ינואר האחרון, בית המעצר אילת מוגדר כיחידה עצמאית – חלק ממדיניות נציב בתי הסוהר, רב-גונדר קובי יעקובי, לחיזוק המשילות הכליאתית. השינוי הארגוני לווה בהובלה של תהליכי עומק.
"המשילות מבחינתי היא לא סיסמה – זו דרך ניהול", אומר עמרם.
"זה אומר שיח מבצעי ברור, שליטה מלאה במרחב, גבולות ברורים, סמכות לצד אנושיות, והתנהלות שלא משאירה פערים. אני לא רק מפקד – אני גם אוזן קשבת".

לצד הניהול המבצעי, סגן גונדר עמרם רואה חשיבות רבה בקשר האנושי – עם הסגל ועם העצורים.
"היו מקרים שבהם שיחה אחת עצרה הידרדרות. לפעמים צריך לדעת מתי להחמיר, אבל גם מתי להקשיב.
לוחמי הכליאה שלי הם החזית. הם אלו שבשטח, שמתמודדים עם מצבים בלתי צפויים, עם לחצים פיזיים ונפשיים. התפקיד שלי הוא לדאוג להם – מקצועית ואישית."
מה עושים כשאין מספיק כוח אדם?
"כמו בכל יחידה בפריפריה, גם אנחנו מתמודדים עם אתגרי גיוס ושחיקה", הוא מודה. "אבל אני רואה בזה הזדמנות – לבנות תרבות ארגונית, לחדד גאוות יחידה. כשאנשים מרגישים משמעות – הם נשארים."
לדבריו, השירות בבית המעצר אילת לא מתאים לכל אחד – אבל למי שמחפש שליחות אמיתית, מסגרת יציבה ואנשים חזקים סביבו, מדובר במקצוע שפותח דלתות – פנימית וחיצונית.
"אנחנו תמיד שמחים לצרף שותפים חדשים לדרך," הוא אומר, "אנשים שרוצים להשפיע – ויודעים גם להקשיב."
אילת, הקהילה והחומות
אחד ההיבטים שייחודיים לבית המעצר אילת הוא הקרבה הפיזית והחברתית לקהילה. "אני רואה חשיבות בקשר עם הרשות המקומית, עם הגורמים הטיפוליים, עם המשפחות. זה לא רק מתקן כליאה – זה חלק מהמארג העירוני."
הוא מוסיף: "אני רוצה שהציבור ידע – יש כאן גוף שפועל באחריות, בשקיפות, מתוך מחויבות לחוק ולכבוד האדם. לא הכול מתפרסם, לא כל דבר נראה – אבל אנחנו כאן, עובדים בשביל כולכם."

חזון אישי עם מבט קדימה: "להשאיר חותם. לבנות דור של מפקדים שיפעלו מתוך ערכים, מתוך אהבת האדם. לא להיות עוד חוליה – אלא מישהו שהשפיע באמת."
וכשנפתח שער הברזל מאחוריו, אפשר להבין – יש אנשים שמובילים גם כשהם בתוך המערכת. אולי דווקא אז.